איך להתמודד עם טנטרום אצל ילדים?

כשהילד או הילדה שלנו נמצאים בסערת רגשות (טנטרום) - וזה לא משנה על מה, הם לא פנויים רגשית.

במצב של טנטרום המוח של הילד לא מעבד את המלל שאנחנו מדברים או את החיבוק שאנחנו רוצים לתת.

הנפש של הילד עסוקה בלהוציא החוצה את הרגשות שמשתוללים אצלה.

אז איך להתמודד עם טנטרום בכל זאת ומה לעשות כשזה קורה?

פשוט להיות שם. בשקט, לידו.

לא לשבת קרוב מידי - כי אנחנו לא רוצות שהוא ירגיש שפולשים לו למרחב. המרחב שלו 'רגשי' כרגע אז פלישה למרחב האישי שלו היא פלישה לרגש שלו, ללב שלו. אז שיראה את הנוכחות שלך לידו ובמקביל לאפשר לו להוציא את כל הסערה הרגשית הזאת החוצה.

מה לא לעשות?

קודם כל לא להתרגש ולא לכעוס על הילד.

לרוב בכי או צעקות של הילד נתפסים אצלנו כדבר שלילי שצריך להיפסק מיד - אז לא. בכי וצעקות הם ביטוי של רגש, אם נמנע את הביטוי של הרגשות הללו הם יתפרצו במקומות אחרים - לרוב בארבעת מוקדי השליטה אצל ילדים - אוכל, שינה, דיבור וצרכים.

הילד צריך לדעת שהעולם לא חרב בעקבות הסערה שלו, שאמא או אבא שלו שם איתו בכל מצב ומותר לו להרגיש הכל.

דבר נוסף, לא להשאיר את הילד להתמודד לבד.

הוא צריך אותך שם חזקה כסלע, שתהיי המשענת וכלי הקיבול לסערה הזאת שמתחוללת בו פנימה.

כשאת רואה שהסערה מעט נרגעת אפשר להציע חיבוק גם מבלי לדבר, כך עם 2 ידיים מושטות אליו. לפעמים הילד יסכים ולפעמים לא - וזה בסדר גמור.

העיקרון הוא לתת לילד להוביל את הסיטואציה, כי כל ילד הוא אחר - עם עולם משלו ורגשות משלו. לפעמים הוא יצטרך חיבוק, לפעמים הוא יצטרך אבא או אמא, לפעמים הוא יצטרך בובה. כל טנטרום והצורך שהוא מביא אותו, בהתאם לסיטואציה ולשלב ההתפתחותי של הילד.

בגלל שאין באפשרותנו לדעת את הצורך של הילד בטנטרום הספציפי, אז רק נהיה שם בשבילו לכל מה שהוא צריך ונדאג שהוא יודע את זה - שיש לו את האפשרות להיעזר בנו.

נגמר הטנטרום? התחבקתם? עכשיו זה הזמן לדבר על מה שהיה ולתווך את הרגשות שעלו, לא מתוך ביקורת או אשמה אלא למידה מה אפשר לעשות אחרת ולהבין מהילד מה הוא צריך ומה הוא מרגיש, כך נוכל לעזור לו טוב יותר בפעם הבאה.