טיפול באמנות, מונטסורי, 
ומה שביניהם

מגיל לידה עד גיל 6 הילד שלך נמצא בתקופה שהתנועה שלו מתפתחת והוא זקוק לה כדי לפתח את עצמו. דרך זה הוא לומד את הגוף שלו ולומד לשלוט בתנועות שלו - אז הוא זורק חפצים. כדי ללמוד. אם לא נספק את הצורך נראה את הילד מנסה להשיג את המטרה בעצמו - מחפש איך לספק את הצורך בתנועה בדרכים אחרות - דרכים שלא תמיד אנחנו מרוצות מהן, זורק חפצים, זורק אוכל, זורק דברים יקרי ערך. כשנראה את הילד עושה זאת אז נבין שהילד בתקופת רגישות לתנועה ויש לו צורך בתנועה. רק אחרי שהצורך מתמלא נוכל לראות רגיעה פנימית

כל ההורים מכירים את זה – הילד צורח, בועט, צועק – ואנחנו, מהצד, מרגישים חסרי אונים. רגעים כאלה יכולים לעורר בנו תסכול, כעס ואפילו אשמה. אבל כעס אצל ילדים הוא לא בעיה – כמו כל רגש - הוא סימן. סימן שמשהו בפנים מבקש התייחסות. אז במקום לנסות "לכבות את השריפה", נלמד לזהות מה מדליק אותה, ואיך אפשר להגיב באופן שמחזק ולא שובר. אז למה ילדים מתפרצים? הם מוצפים רגשית – עייפות, רעב, קנאה, תסכול – הכל מציף בבת אחת. אין להם עדיין את המילים – אז הגוף "מדבר" דרך הרגש - לפעמים גם כעס. הם בודקי

כשילד מרביץ הוא נמצא בסערה רגשית, הוא לא עושה זאת בכוונה. הוא מרגיש משהו שהוא לא מצליח לבטא זאת במילים אז הוא משתמש בידיים. זה לא מצדיק את זה שילד מרביץ אבל זה עוזר לנו שניה להבין מה קורה פה. כי ילדים מתנהגים את מה שהם מרגישים. ככל שנבין זאת ונאמץ את זה ללב נבין שלשלוח לחדר, להתרחק ממנו, לצעוק עליו או להעניש אותו - רק יגרום להרבה יותר מזה וירחיק ביניכם. אז מה לעשות כשהילד מרביץ? רדו לגובה העיינים שלו (לאחר שהפסקתם את ההרבצה כמובן) ותאמרו לו - ״אני רואה שקשה לך״. תחבקו, תנחמו

״זמן שִׁעֲמוּם״ כבר מגיל לידה, תאפשרו לילדיכם שלכן זמן בו אתן לא יוצרות עבורם הפעלות או מעסיקות אותם. זמן שיעמום יכול להיות זמן קסום - השעמום מאפשר זמן מחשבה עצמית, זמן לפיתוח יצירתיות. זמן שבו הם יוצרים בעצמם תעסוקה ממה שיש בסביבה. הזמן הזה מאפשר להם ללמוד להמציא בעצמם משחקים, משחקי דמיון, בובות, יצירת מסלול תנועה בבית, כל מה שהם חפצים בו או דברים שהוא בדיוק מעוניין בהם כרגע. למה זה כל כך חשוב? כי ככה מתרגש פיתוח יצירתיות - פיתוח המוח - כן כן, כבר מגיל קטן (4 חודשים) זה מאפש