טיפול באמנות, מונטסורי, 
ומה שביניהם

על מנת לייצר חינוך לעצמאות ולגדל ילדים בטוחים במסוגלותם, אחד האתגרים שלנו כהורים הוא 'לא להתערב' - לא לתקן כאשר הילד טועה, לא לסייע כאשר הילד מתקשה. הרצון לתקן או לסייע מגיע אצלנו ממקום טבעי - ההזדקקות של הילד והסיוע שאנחנו נותנים לו, נותן לנו - כהורים, משמעות. זה האגו ההורי שלנו. יחד עם זאת, על מנת לעודד חינוך לעצמאות עלינו להבין שיותר מהכל, הילד שלנו זקוק לזה שנאמין בו שהוא יכול ומסוגל, שהוא יכול בעצמו למצוא פיתרון למכשול שהוא נתקל בו, ההורה שם רק למשענת ולעצה ואין דבר שהוא

כשהילד או הילדה שלנו נמצאים בסערת רגשות (טנטרום) - וזה לא משנה על מה, הם לא פנויים רגשית. במצב של טנטרום המוח של הילד לא מעבד את המלל שאנחנו מדברים או את החיבוק שאנחנו רוצים לתת. הנפש של הילד עסוקה בלהוציא החוצה את הרגשות שמשתוללים אצלה. אז איך להתמודד עם טנטרום בכל זאת ומה לעשות כשזה קורה? פשוט להיות שם. בשקט, לידו. לא לשבת קרוב מידי - כי אנחנו לא רוצות שהוא ירגיש שפולשים לו למרחב. המרחב שלו 'רגשי' כרגע אז פלישה למרחב האישי שלו היא פלישה לרגש שלו, ללב שלו. אז שיראה את הנוכחו

״היא ישנה עצמאית כל הזמן ופתאום ההרדמה לוקחת שעתיים, היא רוצה רק אותי לידה ולא מוכנה לישון בעצמה.״ ״ההרדמה לוקחת שעה וחצי, אני יודעת שאם אכנס היא תירדם מהר יותר אבל אני לא עושה את זה, כי אני יודעת שהיא יכולה להירדם לבד״. ״אה כן היא גם מצפה לאח חדש, והוא התחיל מסגרת חדשה, האבא בחו״ל בשבועיים האחרונים, אני לא הרגשתי טוב בימים האחרונים. אבל עזבי, איך מסדרים את זה?״ כשהילד שלך מבקש ממך להיות לידו בזמן ההרדמה זה לא אומר שיש לו "עניין" עם השינה. הצורך של הילד בנוכחות שלנו בזמן השינ

'הגוף של הילד הוא ברשותו ויש לו שליטה מלאה עליו' זה מה שאנחנו רוצות שהוא ירגיש, שהגוף הפרטי של הילד הוא הגוף שלו, שאם לא נעים לו הוא יאמר "לא". שהשליטה על הגוף הפרטי של הילד תהיה בידיים שלו ולא בידי מישהו אחר. תחשבו רגע על עצמכם, אם מישהו היה בא ודוחף לנו אוכל לפה או מברשת שיניים כדי לצחצח בטענה שזה בריא, זה לא באמת מעניין אותנו באותו הרגע וכנראה שהיינו מעיפים לו את היד. כי זאת חדירה למרחב הפרטי שלנו, מקום שיש לנו בו שליטה וברגע אחד השליטה מופרת. כך זה גם עם ילדים. ברגע שנגיע

אנשים רגישים מאוד הם בעלי תכונה מולדת של רגישות גבוהה בעיבוד חושי. מזה אומר? שאנשים רגישים מאוד יכולים לעבד מידע חושי בצורה עמוקה ויסודית, בגלל שוני ביולוגי במערכת העצבים שלהם. בילדים זה מתעצם, הכל חדש להם, יש להם פחות כלים, פחות ניסיון חיים. לכן, ילדים רגישים מאוד מעבדים היטב כל מצב לפני שהם נכנסים אליו - בעיקר מצבים חדשים. בגלל שילד רגיש מאוד חווה רגשות בעוצמה גבוהה, עיבוד הסיטואציה (אפילו לא סיטואציה חדשה בהכרח) מסייע לו בהורדת הלחץ והסטרס שהוא מרגיש כשהוא פוגש את הסיטואצי

יש ימים שהילד שלנו קם כועס, חסר סבלנות - ילד מתוסכל. לא תמיד יש סיבה. כמו שגם אצלנו - המבוגרים, לפעמים קמים על הצד ההפוך בבוקר. אלא שאצל ילד מתוסכל, הוא לא מסוגל עדיין לומר לנו מה הוא מרגיש במילים - וגם אם הוא יכול הוא לא תמיד מצליח, לכן ילד מתוסכל יראה זאת דרך ההתנהגות שלו. כי ילדים מתנהגים את מה שהם מרגישים. אז יכול להיות שילד מתוסכל יחטוף לאחיו הקטן את הצעצוע, או ישפוך את המים מהבקבוק או יביע התנגדות, וברגע הזה האוטומט שלנו זה להגיב להתנהגות ״אל תחטוף לאחיך״, ״אנחנו לא חוט

בעולם שבו אינטליגנציה רגשית הופכת יותר ויותר חיונית - הן בפן האישי והן בפן המקצועי, טיפוח שיח רגשי כבר מגיל קטן חשוב מתמיד. שיתוף הילדים בשיחה על רגשות לא רק עוזר להם להבין את הרגשות שלהם, אלא גם מטפח אמפתיה וכישורים חברתיים. הנה כמה אסטרטגיות להגברת שיח רגשי עם ילדים: 1. יצירת מרחב בטוח הצעד הראשון בעידוד שיח רגשי הוא יצירת סביבה בטוחה ופתוחה. ילדים צריכים לדעת שהרגשות שלהם תקפים ושהם יכולים לבטא את עצמם ללא שיפוט. השתמשו בביטויים כמו "זה בסדר להרגיש עצוב" או "אני כאן כדי לה

״אני צריך לשחק לבד״. כשילד רגיש מאוד מבקש זאת, זה קריאה בשבילנו להיות שם ולהעניק לו זאת. הצורך ב'לבד' שהוא מבקש זאת טעינה לנפש שלו - טעינה הכרחית שתאפשר לו להיות אחר כך עם הסביבה. ברגע שאנחנו לוקחים לו את הלבד הזה הוא יגיע לסביבה לא מווסת, עם צורך רגשי שלא התמלא, ולכן יהיה לו הרבה יותר קשה להשתתף בסיטואציה - כי בפנים הוא בסערת רגשות, בפנים הרגש נמצא במקום אחר. איך נוכל לזהות שילד רגיש מאוד זקוק ללבד ועדיין לא מצליח לומר זאת? • מסרב לשחק עם אח שלו או חברים. • לאחר תסכול או רגש

הייתה תקופה שבה לאמיליה הייתה העדפה הורית לאבא - היא רצתה רק את ״אבא״. בזמן האחרון היא שינתה את ההעדפה ההורית - בין היתר כתוצאה מהשינויים ומעבר הדירה, בכל סיטואציה היא רוצה רק אותי אז היא אומרת לי - ״אמא גם פה״, ״אמא תבואי״. קורה גם לכם? שלילד יש העדפה הורית לאחד מההורים? איך זה גורם לכם להרגיש שהילד מעדיף את אחד ההורים על פניכם? איך זה מרגיש להורה הפחות מועדף כרגע? ״העדפה הורית״ העדפה הורית אינה נועדה כדי לפגוע באחד מההורים, העדפה הורית היא חלק מההתפתחות שלהם. העדפה הורית

אמא, היא לקחה לי… בום! זה שלי, אל תגעי בזה! דייי כבר תביאי לי, אמאאאא!! באותו הרגע - כשילדים רבים, כל מה שאנחנו רוצות זה להכנס לחדר, להפריד כוחות ורק שיהיה שקט. זה הכי מובן, זה בהחלט יעשה שקט לטווח הקצר אבל בטווח הארוך - זה יעשה בדיוק ההפך. אם אנחנו מונעים 'ילדים רבים' בעובדה שאנו מונעים מהם להתמודד עם הריב, הם ילמדו שהם לא יכולים להסתדר, שהם לא טובים ביחד, שלא סומכים עליהם ושהם חייבים כל הזמן שמישהו יסדר עבורם את העניינים. מה עושים כשילדים רבים? לריב זה חשוב! זה נשמע מוזר נכ

הטיפול הדיאדי מציע גישה ייחודית ויעילה לאופן הטיפול, תוך שימת דגש על החשיבות של מערכות יחסים ברווחה הרגשית שלנו. על ידי מעורבות בתהליך המשותף, המשתתפים יכולים לפתוח נתיבים חדשים לחיבור, הבנה וצמיחה. מהו טיפול דיאדי? טיפול דיאדי מושרש ברעיון שמערכות יחסים חיוניות לרווחה רגשית ופסיכולוגית. בהקשר זה, ה"דיאדה" מתייחסת בדרך כלל לשותפות בין ילד לדמות בוגרת – הורה, אפוטרופוס או מטפל. גישה זו מדגישה את חשיבות הקשר בין אנשים אלה ועוזרת לחזק את מערכת היחסים ביניהם באמצעות 'צעידה' בדרך

כהורים ומטפלים, אחד התפקידים החיוניים ביותר שלנו הוא להדריך ילדים בזמן שהם מנווטים בעולם סביבם. היבט מהותי בהדרכה זו הוא הצבת גבולות. למרות שהצבת גבולות עשויה להיראות מנוגדת לאינטואיציה, היא חיונית להתפתחותם, לבטיחותם ולרווחתם הרגשית של ילדים. אז מדוע גבולות כל כך חשובים וכיצד הם יכולים להועיל לילדים? 1. גבולות כמקדם תחושת ביטחון ילדים משגשגים בסביבות מובנות. כאשר ישנה הצגת גבולות ברורה ומוגדרת, ילדים מרגישים בטוחים ומוגנים. הם יודעים למה לצפות, מה שמפחית חרדה ואי ודאות. לדוג