טיפול באמנות, מונטסורי, 
ומה שביניהם

הייתי ילדה מרצה, תמיד עונה בחיוב לכל בקשה. לא היה לי נעים והייתי כל כך מתחשבת ולא חשבתי על עצמי קודם, או בכלל - בדיוק הפוך מחיזוק הביטחון העצמי. ״אל דאגה, אני כבר אסתדר״ את זה כולם ידעו מסתבר. העיקר שכולם יהיו מרוצים, כי רק ככה יעריכו ויאהבו...? לא יודעת אם זה טוב או רע רק זכור לי שזה מה שהיה. בכלל לא ידעתי מה אני רוצה. אף אחד מעולם לא דיבר איתי על 'חיזוק הביטחון העצמי'. על מה אני אוהבת או במה אני טובה. זכור לי שבבית הספר הייתי מסתכלת על החברות ומנסה לחקות. להתלבש כמוה או לדב

הורות היא מסע מתגמל אך בד בבד - מאתגר במיוחד. כהורים, אנו ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב ההתפתחות הרגשית והחברתית של ילדינו. עם זאת, הדרך של הדרכת הורים מלאה פעמים רבות בשאלות ואי ודאות. כיצד נוכל לתמוך ביעילות בילדינו? אילו אסטרטגיות יכולות לשפר את הקשר שלנו איתם? בהדרכת הורים נקנה עקרונות ופרקטיקות על מנת לתמוך בגידול הילדים, התמודדות עם האתגרים עימם הם מתמודדים ופיתוח כישורי חיים חיוניים. אז איך עושים את זה? תקשורת פתוחה עודדו את ילדיכם לבטא את מחשבותיהם ורגשותיהם. צרו סביבה שב

איך לעזור לילד לשתף את המשחקים שלו עם חברים אחרים.

עבור ילדים – הכל חדש. העולם, האנשים שבו, ה'חלקים הנעים' שלו, הסכנות שבו, אינטראקציה עם ילדים אחרים, עם אחים, עם הורים, בני משפחה - הכל בבחינת חוויה ראשונית עבורם. לכולנו יש אתגרים שאיתם אנו מתמודדים. כאנשים בוגרים אנחנו יכולים לדבר את האתגרים כדי למצוא דרכים להתמודדות, אך אצל ילדים - בגלל שהם חדשים בעולם, הם לא תמיד מצליחים להתמודד עם אותם אתגרים או למצוא את המילים הנכונות לבטא את החוויות השונות - סיטואציות חברתיות, יחסים עם ההורים, אתגרים לימודיים, ביטחון עצמי, תסכולים, רגשו

ניצחונות והפסדים הם חלק מהחיים שלנו. כל ניצחון וכל הפסד מכיל בתוכו מורכבויות. יש ילדים שיקבלו את ההפסד בהבנה ויש כאלה שזה בשבילם "אסון של ממש". אז למה לילדים קשה להפסיד? לילדים יש קושי להפריד את המשחק ממי שהם, מה'אני' שלהם. מבחינתם המשחק עצמו הוא מרחב שאומר מי אני ומה אני שווה. אז אם הפסדתי - מה זה אומר עלי? שאני לא טוב, שאני לא יכול, שאני לא חכם, שאני לא מוצלח. ההפסד בעצם מראה את החוויה הפנימי והרגשית של הילד. ה'פגישה' של הילד עם תחושת חוסר היכולת יכולה להביא איתה תסכול רב ו

קמנו לבוקר שבו כל דבר שהצעתי לאמיליה היא אמרה ״לא״ - הכל התנגדות. ניסיתי להציע דברים אחרים אבל שוב התנגדות - ״לא״. וכשהיא מחליטה, היא מחליטה. כמה שזה היה מתסכל באותו הרגע, כי אין זמן ומאחרים לגן, ואמא ממהרת לעבודה. ולמרות זאת, עצרתי את עצמי מלהתווכח איתה. אז לקחתי רגע נשימה ופשוט איפשרתי לה בחירה כפיתרון להתנגדות - חולצה לבנה או סגולה? ועדיין, כמה זמן לוקח לבחור חולצה... ואז אני מזכירה לעצמי, כשהיא אומרת לי ״לא״, בעצם היא אומרת לעצמה ״כן״. היא לא נגדי, היא פשוט בעד עצמה. לילד

כבני אדם, אנחנו רגילים לבטא רגשות במילים. אבל כשמדובר ברגשות וילדים – במיוחד בגיל הרך – הם לרוב מתקשים לתאר בדיוק את מה שהם מרגישים. אז במקום לצפות מהם "לדבר על זה", כדאי להכיר דרכים אחרות, טבעיות יותר עבורם, שבעזרתן הם יכולים לשחרר, לעבד ולהביע את הרגשות שבתוכם. אבל קודם - למה רגשות וילדים זה כל כך 'רגיש'? הסיבה לכך פשוטה: שפה רגשית דורשת בגרות, למידה ויכולת לזהות ולהבחין בין תחושות שונות. אצל ילדים, הרגש קודם לשפה. הוא מתבטא קודם כל דרך הגוף וההתנהגות – ורק אחר כך, אם בכלל,

האם הילד שלי צריך טיפול רגשי? זו שאלה שלא מעט הורים שואלים את עצמם. כהורים, אנחנו עושים הכול כדי לוודא שהילדים שלנו גדלים בטוחים, אהובים ובריאים – גם פיזית וגם נפשית. אבל לפעמים קשה לדעת מתי מדובר בהתנהגות נורמטיבית לגיל ומתי זה סימן למצוקה רגשית עמוקה יותר. טיפול רגשי באומנות נועד בדיוק לרגעים כאלה – כשהילד מאותת שהוא זקוק לעזרה, גם אם הוא לא יודע להגיד את זה במילים. אז איך תדעו אם הילד שלכם צריך טיפול רגשי? 1. שינוי פתאומי בהתנהגות ילדים משתנים ומתפתחים כל הזמן, אבל שינוי ק

״תלכי מכאן״ היא אמרה לי - כשרציתי לדבר איתה על החפץ שזרקה לכיווני. ילדים מתנהגים את מה שהם מרגישים - ויש משמעות לכל התנהגות שלהם. ככל שנחפש מה המשמעות, מה הצורך של הילד שלי עכשיו, ממה זה נובע, נוכל אנחנו כהורים להגיב באופן מותאם שגם יאפשר לילד הזדמנות להגיב אחרת. איך שילדים מתנהגים זה רק תוצאה של משהו עמוק יותר בנפש שלהם. מתפקידנו הוא לחפש ולהבין מה מתחולל שם בפנים כדי לסייע להם. נתבונן בהם, ננסה להבין איפה הם נמצאים מבחינת ההתפתחות שלהם, האם יש משהו או שינוי בחייו שיכול להשפ

אנחנו רוצות לגרום לילד לעזור במטלות הבית, אבל יש משמעות מאיזה מקום זה מגיע. כי אם זה מגיע מפחד או מרצון לקבלת פרס, אז זה לא מגיע מתוך מוטיבציה פנימית ואמיתית - מתוך מחשבה ורצון שלו, ולא כדי לרצות אף אחד או כי מישהו אחר אמר לו או הציע לו דבר בתמורה. אם זה לא הגיע ממוטיבציה פנימית ואמיתית, אז הוא לא יעשה זאת מיוזמתו ברגע שאין תמריץ - בין אם מדובר במקל או בגזר. לכן, כבר מגיל קטן, כדי לגרום לילד לעזור, נאפשר לו לקחת חלק מהנעשה בבית, לשטוף כלים, לסדר קניות, לקפל כביסה, לטאטא את הל

איך אנחנו יכולות לדבר כדי לעזור לילד שלנו לשתף פעולה? אז קודם כל - שפה חיובית. יותר ״כן״, הרבה פחות ״לא״. ברגע שאנחנו אומרות "לא" על דברים שהילד עושה או רוצה, זה אוטומטית גורם לו להתנגד ולא לשתף פעולה. את אמירת ״לא״ נשמור למצבים שהילד נמצא בסכנה ולכן נאמר זאת רק כגבול (קשיח כי מדובר בסכנה) על מנת לשמור עליו. ועדיין יש כללים בבית ובחוץ שאנחנו רוצות שילמדו - ואפשר לומר אותם ב״כן״. אז איך נעשה נגרום לילד לשתף פעולה? לדוגמא - הילד קופץ על הספה. במקום לומר ״לא לקפוץ על הספה״ נסו ״

היום היינו בגן השעשועים, ותוך כדי שהילדים משחקים שמעתי ילד בוכה. אחד מהילדים קיבל מכה. האם מנסה להרגיע אותו ואז אחת האימהות אומרת לאמא שילדה נפל, ״הנה בואי קחי את הכדור, תני לו הסחת דעת רק זה עוזר להם״. רציתי לומר לה רגע אל תקפצי - 'תני לו לבכות', ואת אמא יקרה - 'פשוט תהיי שם'. ילדים לומדים את עצמם דרכנו ודרך הסביבה. הילד קיבל מכה - לילד כואב - הילד בוכה. נכון, באותו רגע כל מה שאנחנו רוצות זה שהכאב יעבור אלינו, שיפסיק לבכות כי קשה לנו שהדבר שהכי יקר לנו כואב. אך מה עושה הסחת