היא לא אומרת לי "לא", היא אומרת לעצמה "כן" - בחירה כפיתרון להתנגדות

קמנו לבוקר שבו כל דבר שהצעתי לאמיליה היא אמרה ״לא״ - הכל התנגדות.

ניסיתי להציע דברים אחרים אבל שוב התנגדות - ״לא״.

וכשהיא מחליטה, היא מחליטה.

כמה שזה היה מתסכל באותו הרגע,

כי אין זמן ומאחרים לגן, ואמא ממהרת לעבודה.

ולמרות זאת, עצרתי את עצמי מלהתווכח איתה.

אז לקחתי רגע נשימה ופשוט איפשרתי לה בחירה כפיתרון להתנגדות -

חולצה לבנה או סגולה?

ועדיין, כמה זמן לוקח לבחור חולצה...

ואז אני מזכירה לעצמי, כשהיא אומרת לי ״לא״,

בעצם היא אומרת לעצמה ״כן״.

היא לא נגדי, היא פשוט בעד עצמה.

לילדים שלנו יש קצב אחר משלנו,

הם ברגע - ב'כאן ועכשיו',

בתהליך של בדיקה וחקר כל הזמן, כך הם לומדים.

עבורם הדרך חשובה יותר מהתוצאה.

אנחנו בדיוק ההפך, הראש שלנו כבר רץ קדימה,

חותרים לתוצאה כמה שיותר מהר, כי אין זמן ואנחנו ממהרים.

ואז אנחנו מפספסים את מה שהילד צריך מאיתנו,

להיות איתו ברגע, לראות אותו.

זה תהליך שלוקח זמן, הם בונים את עצמם, דרך הבחירה.

באמצעות הבחירה שבחרו, הם לומדים את העולם.

אם בחרתי נעלי ספורט ולא מגפיים, אז לא אוכל לקפוץ בשלוליות היום.

אם בחרתי סיכה לשיער ולא קוקיה, אז השיער מתפרק בקלות יותר.

לנו זה מובן מאליו, בשבילם זאת הפעם הראשונה.

אז גם אם זה לוקח להם "שעות" בבוקר, זה שלהם!

זאת לא התנגדות, זאת הבחירה שלהם, הבחירה שלהם ללמוד את עצמם.

אז במקום לדרוש אותה דרך ארבעת מוקדי השליטה אצל ילדים -

אוכל, שינה, צרכים או דיבור, הבחירה נותנת להם תחושת שליטה בעולם ה"חדש" אליו הגיעו.

אז הזכרתי לעצמי שהעצמאות שלה חשובה לי, בניית ה'אני העצמי' שלה.

גם אם לוקח לה יותר זמן בבוקר לבחור חולצה או מכנסיים - זה לא התנגדות,

היא העיסוק שלי כרגע, ואני אשתדל להיות יותר סבלנית לבחירות שלה,

אני איתה בדרך שבה היא בוחרת לפסוע.

כי המטרה שהיא תגדל להיות ילדה עצמאית ומלאת ביטחון במי שהיא

ובמה שהיא מביאה איתה לעולם.