טיפול באמנות, מונטסורי, 
ומה שביניהם

הורות היא מסע מתגמל אך בד בבד - מאתגר במיוחד. כהורים, אנו ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב ההתפתחות הרגשית והחברתית של ילדינו. עם זאת, הדרך של הדרכת הורים מלאה פעמים רבות בשאלות ואי ודאות. כיצד נוכל לתמוך ביעילות בילדינו? אילו אסטרטגיות יכולות לשפר את הקשר שלנו איתם? בהדרכת הורים נקנה עקרונות ופרקטיקות על מנת לתמוך בגידול הילדים, התמודדות עם האתגרים עימם הם מתמודדים ופיתוח כישורי חיים חיוניים. אז איך עושים את זה? תקשורת פתוחה עודדו את ילדיכם לבטא את מחשבותיהם ורגשותיהם. צרו סביבה שב

איך לעזור לילד לשתף את המשחקים שלו עם חברים אחרים.

ניצחונות והפסדים הם חלק מהחיים שלנו. כל ניצחון וכל הפסד מכיל בתוכו מורכבויות. יש ילדים שיקבלו את ההפסד בהבנה ויש כאלה שזה בשבילם "אסון של ממש". אז למה לילדים קשה להפסיד? לילדים יש קושי להפריד את המשחק ממי שהם, מה'אני' שלהם. מבחינתם המשחק עצמו הוא מרחב שאומר מי אני ומה אני שווה. אז אם הפסדתי - מה זה אומר עלי? שאני לא טוב, שאני לא יכול, שאני לא חכם, שאני לא מוצלח. ההפסד בעצם מראה את החוויה הפנימי והרגשית של הילד. ה'פגישה' של הילד עם תחושת חוסר היכולת יכולה להביא איתה תסכול רב ו

לילדים יש נטייה טבעית לעבודה - כי עבודה מייצרת משמעות. לפעמים בתוך מרוץ החיים אנחנו שוכחים את זה. אבל העבודה גורמת לנו להבין שיש לנו מה לתת. שיש לנו ערך - וערך מחזק את הביטחון העצמי. אז כך זה גם פועל אצל ילדים. אז איך לחזק את הביטחון העצמי של הילד שלך? תנו להם "לעבוד". תנו להם לסדר את הקניות במקרר, תנו להם להביא את הבגדים ממכונת הכביסה, תנו להם לשים את הבקבוקים במקום. לא חשוב גודל או קושי העבודה, העשייה עצמה מחזקת מסוגלות והביטחון העצמי. מה קורה כשהילד מתנגד ולא רוצה? קודם כל

כהורים, אנחנו פוגשים את הילדים שלנו במגוון סיטואציות יומיומיות – ארוחות, שינה, שיחות, משחקים. לעיתים נדמה שהילדים "עושים דווקא", אבל מאחורי ההתנגדות והעיכוב – נמצאת תופעה טבעית, חשובה ובריאה: צורך בשליטה. בגיל הרך, הילדים מתחילים להבין שיש להם רצונות, רגשות וגבולות – והם בודקים את היכולת שלהם להשפיע על העולם. אחד המקומות המרכזיים שבהם היא באה לידי ביטוי הוא בארבעת מוקדי השליטה - תחומי החיים הכי בסיסיים 'הישרדותיים' עבור ילדים: אוכל, שינה, דיבור וצרכים. 1. ארבעת מוקדי השליטה:

"ההרדמות בערב זה סרט שלא נגמר" "יאללה מה עושים, כל בוקר הפרידה בגן קשה יותר" אז מה הסיפור? למה פרידה מהילד היא דבר כל כך מורכב? הילד שלך צמא לקשר איתך. האם תתני לילד שלך ללכת לישון צמא? ברור שלא - גם אם הוא שתה לפני 10 דקות, זה מה שהוא צריך. אז אותו דבר עם פרידה מהילד. הרי אם נחשוב על זה, כמה זמן ביום אנחנו מבלים עם הילדים שלנו? רוב הזמן הם נמצאים במסגרות ולכן הזמן איתנו הוא מעט - והם זקוקים לכל כך הרבה. אז עלינו להבין את הצורך שלהם בקירבה אלינו, את הצורך שלהם בזמן איכותי אית

האם הילד שלי צריך טיפול רגשי? זו שאלה שלא מעט הורים שואלים את עצמם. כהורים, אנחנו עושים הכול כדי לוודא שהילדים שלנו גדלים בטוחים, אהובים ובריאים – גם פיזית וגם נפשית. אבל לפעמים קשה לדעת מתי מדובר בהתנהגות נורמטיבית לגיל ומתי זה סימן למצוקה רגשית עמוקה יותר. טיפול רגשי באומנות נועד בדיוק לרגעים כאלה – כשהילד מאותת שהוא זקוק לעזרה, גם אם הוא לא יודע להגיד את זה במילים. אז איך תדעו אם הילד שלכם צריך טיפול רגשי? 1. שינוי פתאומי בהתנהגות ילדים משתנים ומתפתחים כל הזמן, אבל שינוי ק

״תלכי מכאן״ היא אמרה לי - כשרציתי לדבר איתה על החפץ שזרקה לכיווני. ילדים מתנהגים את מה שהם מרגישים - ויש משמעות לכל התנהגות שלהם. ככל שנחפש מה המשמעות, מה הצורך של הילד שלי עכשיו, ממה זה נובע, נוכל אנחנו כהורים להגיב באופן מותאם שגם יאפשר לילד הזדמנות להגיב אחרת. איך שילדים מתנהגים זה רק תוצאה של משהו עמוק יותר בנפש שלהם. מתפקידנו הוא לחפש ולהבין מה מתחולל שם בפנים כדי לסייע להם. נתבונן בהם, ננסה להבין איפה הם נמצאים מבחינת ההתפתחות שלהם, האם יש משהו או שינוי בחייו שיכול להשפ

התשובה פשוטה: לעזור לפעוט - לאפשר לו. הקושי הוא 'איך'. אנחנו התחלנו לאפשר בגיל 11 חודשים. למה? כי ילדים מסוגלים. פשוט כך. כי אני סומכת על היכולת שלה להשתמש בכלים אמיתיים. זה מלמד את התוצאה הטבעית של פעולת הזריקה, אם נופל סימן שזה ישבר, זה טבעי זה קורה. זה מלמד אותה להתנהל בזהירות. היא לומדת להקשיב לגוף שלה, רגישה לתנועות שלה ומתאמנת על מיומנות של שליטה ביד. מונטסורי דיברה על החשיבות של האסתטיקה והיופי בעולם הילדים. כשאנחנו מאפשרים להם להתנסות בעולם זה מכבד אותם ומזה הם לומדים

כשאני מאפשרת לילדה שלי לטעות אני מעניקה לה את התחושה שהיא בסדר. אני מאפשרת לה לבצע בקרת טעות עצמית - למצוא את הטעות שלה בעצמה ולתקן בעצמה. כך היא גם לחוות למידה ללא ביקורת, היא מפנימה שזה בסדר לטעות, שזה חלק מהחיים, מהלמידה ושדרך זה היא גם תלמד איך לפתור אותן. בקרת טעות עצמית: כשאנחנו מתקנות אותם אנחנו לוקחות מהם היכולת לעשות זאת בעצמם - והם יכולים. בזה שאנחנו מתקנות אותם גם כשזה מתוך כוונה טובה של לחסוך מהם את תחושת הכישלון או ללמד אותם מה שאנחנו יודעות - אנחנו נגרום לכך שיח

היום היינו בגן השעשועים, ותוך כדי שהילדים משחקים שמעתי ילד בוכה. אחד מהילדים קיבל מכה. האם מנסה להרגיע אותו ואז אחת האימהות אומרת לאמא שילדה נפל, ״הנה בואי קחי את הכדור, תני לו הסחת דעת רק זה עוזר להם״. רציתי לומר לה רגע אל תקפצי - 'תני לו לבכות', ואת אמא יקרה - 'פשוט תהיי שם'. ילדים לומדים את עצמם דרכנו ודרך הסביבה. הילד קיבל מכה - לילד כואב - הילד בוכה. נכון, באותו רגע כל מה שאנחנו רוצות זה שהכאב יעבור אלינו, שיפסיק לבכות כי קשה לנו שהדבר שהכי יקר לנו כואב. אך מה עושה הסחת

מאפשרים לילד לטעות. לא לתקן אותם, לא להאשים או להעביר עליהם ביקורת - להגיד להם שזה בסדר לטעות. כשמעבירים על ילד ביקורת הוא שומע שמקטינים אותו, מה שהוא עשה לא טוב, לא נכון, הוא 'לא יודע', הוא עדיין 'קטן מידי', הוא 'לא מסוגל'. תחשבו על עצמכם, אם הייתם שומעים דברים כאלה, איזה חשק היה לכם להמשיך לעשות? להמשיך לנסות? אולי גם תאמינו שאתם באמת לא מסוגלים. אז לא ביקורת - כי זה בסדר לטעות, הרי אם לא נטעה איך נדע במה אנחנו צריכים להשתפר? איך נתמודד עם בעיות והתהליך לפיתרון שלהן, התהליך