איך לעזור לפעוטות להשתמש בכלים אמיתיים - כלים של "גדולים"?

התשובה פשוטה: לעזור לפעוט - לאפשר לו.

הקושי הוא 'איך'.

אנחנו התחלנו לאפשר בגיל 11 חודשים.

למה? כי ילדים מסוגלים. פשוט כך.

כי אני סומכת על היכולת שלה להשתמש בכלים אמיתיים.

זה מלמד את התוצאה הטבעית של פעולת הזריקה, אם נופל סימן שזה ישבר, זה טבעי זה קורה.

זה מלמד אותה להתנהל בזהירות.

היא לומדת להקשיב לגוף שלה, רגישה לתנועות שלה ומתאמנת על מיומנות של שליטה ביד.

מונטסורי דיברה על החשיבות של האסתטיקה והיופי בעולם הילדים. כשאנחנו מאפשרים להם להתנסות בעולם זה מכבד אותם ומזה הם לומדים לכבד את הכלים והסביבה, הם פשוט צריכים שנהיה שם, נתווך - לעזור לפעוט.

והכי חשוב שהיא מרגישה שסומכים עליה, שמאמינים בה, שהיא חשובה, שהיא מסוגלת ויכולה.

אבל זה לא אומר שאסור לעזור לפעוט ולתת לו להתנסות בעצמו באופן מלא.

אז איך לעזור לפעוטות להשתמש בכלים אמיתיים?

בהתחלה עשינו זאת תמיד בסלון כששטיח על הריצפה ואז אם היה נשפך אמיליה למדה גם לנקות אחריה.

כשהאחיזה התבססה כבר אפשר היה בכל מקום עם השגחה כמובן.

אבל כאן הקושי, כי צריך לקחת בחשבון שכלי יכול להישבר או שיהיה לכלוך שצריך לנקות. במקום להגיב בכעס או בהאשמה או בייאוש, נעזור לפעוט וננצל את ההזדמנות ללמד שזכוכית יכולה להישבר ושחשוב לנקות אם מלוכלך - כי אכפת לנו שהסביבה תהיה מסודרת, כי שברי זכוכית מסוכנים לנו.

יכול להיות שהילד לא ירצה לנקות, אבל אז ננקה אנחנו, לא תוך כדי האשמה או ביקורת, אלא כדי "להדגים" את הפעולה עבורם - אנחנו מנקים כי אכפת לנו מהסביבה, לא כי ההורה נזף בילד או כעס עליו, מתוך מקום חיובי ולא מקום שלילי.

באמצעות ההדגמה, אנחנו עוזרים לפעוט להבין שאין לו סיבה להתנגד - 'כולם מנקים ומסדרים, אני רוצה גם'.