מודלינג ('דוגמא אישית') - תפקיד ההורה לפי הגישה המונטסורית

במקום ללמד את הילדים שלנו איך להתנהג, נהיה האנשים שאנחנו רוצים שהם יגדלו להיות.

הילד רוצה להבין כיצד להתנהג בעולם, מה נכון, מה אסור, מה חיובי ומה שלילי.

לפי שההורה הוא הדמות הדומיננטית בחייו של הילד, הוא לומד את החיים דרך ההורה – שמצטייר עבור הילד כמדריך לעולם בו הכל חדש עבורו.

לכן, בגישה המונטסורית, כשנרצה להעביר מסר לילדים או לעצב נורמה מסוימת - 'נתנהג כמו המסר' שאנחנו רוצים להעביר. ברגע שנעשה בעצמנו את מה שאנחנו רוצים שיקרה, הילד יאמץ את ההתנהגות לאורך הזמן.

לכן, בגישה המונטסורית נשאל את הילד – 'האם תוכל בבקשה לעזור לי לסדר את המשחקים?' מותר לילד להגיד לא לשאלה הזאת. אבל כאן קורה הקסם, כאשר נסדר את המשחקים בעצמנו ונהווה דוגמא אישית עבור הילד, ללא ביקורת כלפי הילד, אלא מתוך המקום שאנחנו רוצים שהילד יפתח אצלו – 'חשוב לסדר את המשחקים כדי שהסביבה שלנו תהיה נעימה ומסודרת', כי אכפת לנו.

דרך נוספת ברוח המונטסורית באמצעותה אפשר להעביר את המסר היא דרך תמלול המסר.

לכן נתמלל את הסיטואציה בקול, לדוגמא – אם נרצה שהילד יפנה את הצלחת שלו לאחר ארוחת הבוקר נאמר "עכשיו כשסיימתי לאכול אני מפנה את הצלחת שלי ומניח בכיור". הילד שומע, קולט ועם הזמן מאמץ את ההתנהגות שלנו.

חשוב לזכור כי האשמה או ביקורת מקטינים את הילד, תחושת הביטחון והמסוגלות שלו. לכן ישנה חשיבות לאופן הביטוי של תמלול המסר, כאשר ביטויים הנאמרים בצורת האשמה או ביקורת יצרו אפקט הפוך. כך לדוג' נימנע משאלות מאשימות או המכילות ביקורת כמו 'למה לא פינית את הצלחת?'.

באמצעות דוגמא אישית ופינוי הצלחת בעצמנו, הילד מבין שזאת ההתנהגות שעליו לאמץ, כי אכפת לנו מהסביבה בה אנחנו נמצאים, עבור עצמנו ועבור אחרים - כללי היסוד בגישה המונטסורית.