טיפול באמנות, מונטסורי, 
ומה שביניהם

״אני צריך לשחק לבד״. כשילד רגיש מאוד מבקש זאת, זה קריאה בשבילנו להיות שם ולהעניק לו זאת. הצורך ב'לבד' שהוא מבקש זאת טעינה לנפש שלו - טעינה הכרחית שתאפשר לו להיות אחר כך עם הסביבה. ברגע שאנחנו לוקחים לו את הלבד הזה הוא יגיע לסביבה לא מווסת, עם צורך רגשי שלא התמלא, ולכן יהיה לו הרבה יותר קשה להשתתף בסיטואציה - כי בפנים הוא בסערת רגשות, בפנים הרגש נמצא במקום אחר. איך נוכל לזהות שילד רגיש מאוד זקוק ללבד ועדיין לא מצליח לומר זאת? • מסרב לשחק עם אח שלו או חברים. • לאחר תסכול או רגש

יום אחד היינו אצל ההורים שלי באשקלון, אמיליה לקחה משחק מסוים ואַלוֹן רצה גם, אבל אמיליה לא רצתה לחלוק אז הוא התחיל לבכות. האוטומט שלנו הוא לפנות לאח הבכור - ״נו תביאי לו גם, קצת את וקצת הוא, תשחקו ביחד, אתם אחים - תוותרי לו.״ אז לא, זה שהיא אחותו הגדולה לא אומר שהיא חייבת לחלוק איתו או לוותר לו. ההפך הוא הנכון. הויתור מתוך כורח מחליש את הביטחון והמקום של הילד – 'לא מכבדים את המקום שלי, 'אין לי מקום'. כשהילד מרגיש שהמקום שלו מעורער הוא ילחם עליו, יכנס למצב הישרדותי ויסרב בכל

הטיפול הדיאדי מציע גישה ייחודית ויעילה לאופן הטיפול, תוך שימת דגש על החשיבות של מערכות יחסים ברווחה הרגשית שלנו. על ידי מעורבות בתהליך המשותף, המשתתפים יכולים לפתוח נתיבים חדשים לחיבור, הבנה וצמיחה. מהו טיפול דיאדי? טיפול דיאדי מושרש ברעיון שמערכות יחסים חיוניות לרווחה רגשית ופסיכולוגית. בהקשר זה, ה"דיאדה" מתייחסת בדרך כלל לשותפות בין ילד לדמות בוגרת – הורה, אפוטרופוס או מטפל. גישה זו מדגישה את חשיבות הקשר בין אנשים אלה ועוזרת לחזק את מערכת היחסים ביניהם באמצעות 'צעידה' בדרך

עבור ילדים – הכל חדש. העולם, האנשים שבו, ה'חלקים הנעים' שלו, הסכנות שבו, אינטראקציה עם ילדים אחרים, עם אחים, עם הורים, בני משפחה - הכל בבחינת חוויה ראשונית עבורם. לכולנו יש אתגרים שאיתם אנו מתמודדים. כאנשים בוגרים אנחנו יכולים לדבר את האתגרים כדי למצוא דרכים להתמודדות, אך אצל ילדים - בגלל שהם חדשים בעולם, הם לא תמיד מצליחים להתמודד עם אותם אתגרים או למצוא את המילים הנכונות לבטא את החוויות השונות - סיטואציות חברתיות, יחסים עם ההורים, אתגרים לימודיים, ביטחון עצמי, תסכולים, רגשו

לילדים יש נטייה טבעית לעבודה - כי עבודה מייצרת משמעות. לפעמים בתוך מרוץ החיים אנחנו שוכחים את זה. אבל העבודה גורמת לנו להבין שיש לנו מה לתת. שיש לנו ערך - וערך מחזק את הביטחון העצמי. אז כך זה גם פועל אצל ילדים. אז איך לחזק את הביטחון העצמי של הילד שלך? תנו להם "לעבוד". תנו להם לסדר את הקניות במקרר, תנו להם להביא את הבגדים ממכונת הכביסה, תנו להם לשים את הבקבוקים במקום. לא חשוב גודל או קושי העבודה, העשייה עצמה מחזקת מסוגלות והביטחון העצמי. מה קורה כשהילד מתנגד ולא רוצה? קודם כל

"ההרדמות בערב זה סרט שלא נגמר" "יאללה מה עושים, כל בוקר הפרידה בגן קשה יותר" אז מה הסיפור? למה פרידה מהילד היא דבר כל כך מורכב? הילד שלך צמא לקשר איתך. האם תתני לילד שלך ללכת לישון צמא? ברור שלא - גם אם הוא שתה לפני 10 דקות, זה מה שהוא צריך. אז אותו דבר עם פרידה מהילד. הרי אם נחשוב על זה, כמה זמן ביום אנחנו מבלים עם הילדים שלנו? רוב הזמן הם נמצאים במסגרות ולכן הזמן איתנו הוא מעט - והם זקוקים לכל כך הרבה. אז עלינו להבין את הצורך שלהם בקירבה אלינו, את הצורך שלהם בזמן איכותי אית

התשובה פשוטה: לעזור לפעוט - לאפשר לו. הקושי הוא 'איך'. אנחנו התחלנו לאפשר בגיל 11 חודשים. למה? כי ילדים מסוגלים. פשוט כך. כי אני סומכת על היכולת שלה להשתמש בכלים אמיתיים. זה מלמד את התוצאה הטבעית של פעולת הזריקה, אם נופל סימן שזה ישבר, זה טבעי זה קורה. זה מלמד אותה להתנהל בזהירות. היא לומדת להקשיב לגוף שלה, רגישה לתנועות שלה ומתאמנת על מיומנות של שליטה ביד. מונטסורי דיברה על החשיבות של האסתטיקה והיופי בעולם הילדים. כשאנחנו מאפשרים להם להתנסות בעולם זה מכבד אותם ומזה הם לומדים

״אבא.. בה..אבא..״ ככה אמיליה קוראת לאבא שלה 🤍 אבות לא נכללים הרבה בשיח ההורי. 'תפקיד האב' הוא לא מונח שגור. גם בספרות על הורות, האם תופסת מקום גדול ('אם טובה דיה') ואילו האב כמעט ולא מוזכר. כיום מתחילים לדבר על האבות אך עדיין לא נותנים מספיק מקום לתפקיד האב ועד כמה הוא חשוב ומשפיע על התפתחות הילדים. האם בכלל יש תפקיד לאב בחיי תינוק? הרבה אבות לא מרגישים שתפקיד האב ברור ומבוסס, הם אומרים האישה מניקה אז התפקיד שלי הוא במילא קטן ולוקחים צעד אחורה. מצד אחד זאת עובדה, כאשר התינוק

הפחד מלגדול הוא קונפליקט טבעי שמתרחש בנפשם של ילדים בגיל 4 ומעלה. הם גדלים אך גם מאוד מפחדים מהפרידה משלב התינוקות. אז למה ילדים מפחדים לגדול? כי איזה כיף זה להיות תינוק, עושים הכל בשבילך, מבינים אותך גם מבלי שתדבר או תצטרך להסביר את עצמך, מרימים אותך על הידיים וכו׳. זה לא אומר שהם לא רוצים לגדול, הרצון לגדול הוא רצון שטבוע בהם - להיות עצמאיים, להתפתח, לדבר, ללמוד דברים חדשים שלא ידעו קודם, להיות כמו הגדולים. ועם זאת - הפרידה מהינקות, הפרידה מהתלות - קשה להם. ילדים מפחדים לגד

״אמא אני אוהבת אותך עכשיו אבל מחר אני לא אוהב אותך״ כך אמרה לי אמיליה שלי בת ה 3. התגובה הטבעית והראשונית שלנו היא להיפגע ולהיעלב - כי כך לרוב נגיב לאנשים בוגרים שאומרים לנו דברים דומים. אבל כשמדובר בילדים, תמיד עלינו לחשוב מאיפה האמירה מגיעה, מה היא מבטאת, למה הילד באמת אומר אותה ומה עומד מאחורי זה - כי דבר אחד בטוח, זה לא שהילד לא אוהב. אבל קודם כל, נקבל באהבה גם את האמירה שלו - שהילד לא אוהב, אפילו ניתן לה לגיטימיצה, זה בסדר להרגיש ככה, אתה לא חייב לאהוב את אמא כל הזמן. מצ